אני נזכר בקטע זה עד היום שוב ושוב . הרבה זמן מחיי הקדשתי לשמירות , אני שומר מטיולי הצופים בגיל , 9 איפה לא שמרתי ; בתנועת הבוער ( עם מקל ומשרוקית ); בטיולי בית הספר ( " ואל תעז לצבוע ארחי , צבע את שולה " ); בגדני ' ע ( עם רובה אמיתי . אז מה אם אין לו נוקר והוא נושא את האות " ת" [ תרגול ] על הקת ); בצבא , בסדיר ובמילואים ; בקיבוץ , במשמר האזרחי בעיר , ובכפר ; בשמירות חצי מנהלתיות בעורף , ובמארבי " כוכב " בגבול הלבנון . שמרתי על בתים , על שדות , על יבול שנאסף במדבר , על מטוסים בשדה התעופה , על עדר הסוסים של שדה בוקר בעת הנדידה , על הבית בקיבוץ ובעיר . ערד קרוב לגיל 60 יצאתי לשמירות במקום מגורי , חש את הברזל הקר תלוי על הכתף - משדר תחושה של " אין חריש עמוק בלי נשק " . אני מעריך כי אם תחוברנה כל שעות השמירה שלי יחדיו , אלה לאלה , נגיע לפחות לכדי שבה שלמה , יצאתי לשמירה בריא , ויצאתי לשמירה חולה . יצאתי לשמירה בעתות פנאי ויצאתי בתקופות קשות ולחוצוה . מעולם לא הפרתי שמירה , לא מכרתי שמירה ולא קיצרתי במועדיה . הפעם היחידה בה יצאתי לשמירה באיחור מודע - היתה אותן שתי דקות וארבעים וחמש שבירת של ...
אל הספר