" ארבעה ימים נתנו לי " - הקצין עיקם פביו במופגן , סוקר את שררת החיילים שעמדה מולו במחנה שבלר הירושלמי - " ארבעה ימים על מנת להפוך אתכם לשוטרים " . ton לקח נשימה ארוכה , והוסיף : " המשימה - התנדבותית , מי שלא רוצה , יכול לצאת " . הוא התבונן בנו שוב , ועיווה את פניו בתיעוב , " מישהו יוצא ? " איש לא הגיב . " מוכנים ? " שאל , איש לא ענה לשאלה מוזרה דו : והוא חזר עליה שנית ושלישית : * מוכנים > " מישהו שסבלנותו פקעה ענה בקול רפה , ררזח השאלה , או יותר נכון , השאגה הצפויה הדהדה מיד בין הקירות : " כן , מה ?! " לשאלות צפויות יש תשובות צפויות : '' כן המפקד ' / ענה אותר מישהו , בתקווה לסיים את המשבר המדיני , " לא המפקד אלא אדוני / חגג הקצין את נצחונו - " במשטרה לא עונים המפקד , אלא אדוני " , הוקצו ארבעה ימים כדי להפוך חבורה מקובצת של צנחנים . נחלאי "ם ואנשי גולני לשוטרים . איתרע מזלי ולחבורה זו חסר מקלען - וכך , בהיותי בעל המקצוע הנדרש , נותקתי מכל חברי ביהידתי המקררית , שהיתה אמורה לעלרת להר רק בעוד חודשיים , ונשלחתי לעלות כבר עתה , כברדד . לא הכרחי איש בחבררה זר , דבר שהשתנה תרך דקרה בודדות . "...
אל הספר