ספר יונה אינו ספר היסטורי הבא למסור את קורותיה של דמות ( הנביא יונה ) או את תולדותיה של עיר ( נינוה ) . הדמויות וזירת ההתרחשות אינן אלא אמצעי לביטוי הלקח שבא המספר ללמד את הקורא . רבים מניחים שספר יונה בא ללמד מה הוא כוחה של תשובה ( עיינו להלן בפירושנו ל - ג , ח ) : כאשר שבו אנשי נינוה מחטאם , נשא ה ' לפשעם ולא קיים את גזירתו להפוך את העיר ( פסוק י ) . אף שרעיון התשובה אינו שולי בספרנו , ברי לנו שהנחלתו והערכתו אינן עיקר מגמתו של הספר . לו היה זה הלקח שביקש המספר ללמדנו , די היה לו בשלושת פרקיו הראשונים של הסיפור , עד לסיום הטוב בהצלת העיר . זאת ועוד : מיקוד תשומת הלב בתשובה הופך את בריחת הנביא ואת תגובתו על הצלת העיר ( פרק ד ) למיותרים . ספר יונה נחתם בדברי ה ' הלובשים צורה של שאלה רטורית : " אתה חסת על הקיקיון אשר לא עמלת בו ולא גידלתו ... ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבו אדם ובהמה רבה " ?! ( ד , י - יא ) . סיום הספר ממקד אותנו בערכם של הרחמים , ברצונו של ה ' לרחם , ככתוב במזמור : " טוב ה ' לכל ורחמיו על כל מעשיו " ( קמה , ט ) . תשובתם של אנשי נינוה היא...
אל הספר