כמו גיבורו של מולייר , אשר יום אחד גילה כי הוא מדבר פרוזה , כך גם אני גיליתי בשיעוריו של מורי המנוח פרופ ' דב נוי , כי מלכה אמי המנוחה היתה מספרת סיפורים , אשר שאבה את הרפרטואר הסיפורי שלה מן המסורת היהודית המזרח אירופית הן בילדותי והן בבגרותי נהגה לספר סיפורי עם ולא רק בהזדמנויות המיועדות לסיפור סיפורים , אלא היא הוכיחה את כישוריה היצירתיים גם בבחירת סיפורים הולמים ובקישורים להזדמנויות שונות אמי ניחנה בחוש הומור חריף ובגישה ריאליסטית ומפוכחת לעולם ועל כן מרבית סיפוריה היו סיפורי עם קצרים , חינוכיים דידקטיים או ליציים הומוריסטיים , שאת רובם שמעה ביידיש בבוצ ' אץ ' , אך נהגה לספרם לאחי ולי בעברית פעמים רבות הרהרתי לעצמי , האם הייתי נתפסת למחקר הפולקלור היהודי רק בשל הגירויים האקדמיים האינטלקטואלים באוניברסיטה גם ללא ההשפעה של הבית וסיפוריה של אמי ? תוך כדי לימודי באוניברסיטה מצאתי את עצמי נמשכת דווקא למעשיות העם הארוכות , שבהן מתרחשת העלילה מחוץ לזמן ולמקום והן גדושות במוטיבים על טבעיים דווקא ההתעשרות המאגית , הצלת הפלא של קהילה יהודית נרדפת ומתיחות בין דתית ובין עדתית קשה , שבו את לבי ...
אל הספר