תפיסת הטופוס לפי קורציוס ובעיית הכנות

הצורה שבה מציג ארנסט רוברט קורציוס בספרו הידוע , הספרות האירופית וימי הביניים הלטיניים , טופוס רטורי וספרותי אינה חסרה עמימות מסוימת . מצד אחד , טופוס הוא קלישאה שצמחה מניסיון אישי של סופר או סופרים בעבר . עם הזמן נשכח המקור החי , הדתי בדרך כלל , של הטופוס . מן הצד האחר , בהיות הטופוס מעוגן , לדעת קורציוס , בתודעה או בתת מודע הקולקטיבי , הארכיטיפלי , הוא עשוי בכל דור ודור לקום לתחייה ביצירתו של סופר , שימלא אותו בניסיון אישי אמיתי שלו . כך למשל , בדיונו במוטיב הזקנה והילדה או במוטיב ההצערה , שיבת נעורים , מצביע קורציוס על המקור שבו מופיע המוטיב לראשונה – הספר האפוקליפטי רועה מאת הרמאס ( אמצע המאה השנייה לספירה ) . הכנסייה מופיעה בספר כאישה זקנה שהופכת לילדה . קורציוס מצטט את החוקרים המודרניים , הרואים במוטיב זה אליגוריה אידאולוגית , ושואל : ״האין זו רציונליזציה ? post facto הספר של הרמאס הוא המסמך החשוב ביותר של ספרות החזון הנוצרית המוקדמת . לשאלת פרשנותו יש חשיבות רבה והשלכות מרחיקות לכת . למחבר הספר , הדמות העל טבעית של האישה המתחיה היא מציאותית לחלוטין . הסגנון שלו מוכיח , כי הוא לא...  אל הספר