ניתן לראות שכל חמשת דגמי הכנות על תפקידיהם מהווים סוגים שונים של עבודה בתוך טריטוריה – הגדרתה , תחימתה , יצירת משבצות בה , פריצת גבולותיה וכו׳ . כאמור , הסוג הראשון של כנות , כנות מוצהרת , מכונן נישה חדשה בתוך הטריטוריה הדיסקורסיבית הקיימת , הוא מקיים דטריטוריאליזציה . אנחנו משתמשים , כמובן , במשמעות המטפורית של המושג , בדומה לשימוש שעשו בו דלז וגווטרי . כעת עלינו לבחון את השלכותיו של שימוש במושג זה במקרה שלנו , השלכות ההנחה כי כינון הכנות הוא דטריטוריאליזציה . כל דגמי הכנות האחרים מהווים עבודת המשך בתוך הטריטוריה שנוצרת בפונקציה הקונסטיטוטיבית של הכנות המוצהרת , הבסיסית , לצורך העניין . לעיל טעננו שכנות היא מנגנון של יצירת אפקט האותנטיות באמצעות העברה ( תכונת האמינות מועברת מדובר לדיבור ומדיבור למושא הדיבור , אמינות הדיבור הופכת לאמת האירוע המדובר ) . אם הכנות היא דטריטוריאליזציה , ברור שהמנגנון הזה עובד בנישה החוצית המיוחדת הזאת . הכנות יוצרת את המשבצת , שבה האירוע המדובר מתגלה כאמיתי . אמת זו יכולה להיות בלתי תקפה לחלוטין מחוץ למשבצת זאת . ובכן הכנות יוצרת את הנישה שלה כדי לתת לאמת ...
אל הספר