יכולתו של האדם ליצור ערך כלכלי חדש תוך שימוש בגורמי ייצור היא הבסיס לקיומו של הפרט ולקיומה של החברה כולה . יכולת זו מתפתחת ונצברת עם הזמן ברמת הפרט ובוודאי גם ברמת החברה , עם הצטברות הידע האנושי . כלכלני העבודה מתייחסים אל הצטברות היכולת הזו , המשמשת בייצור , כאל הון — הון אנושי . כמו ההון הפיזי , גם ההון האנושי הוא אחד מגורמי הייצור הקבועים . ברמת הפרט הבודד נגדיר את ההון האנושי כמכלול התכונות , היכולות והכישורים שיש לאדם , הנושאים תשואה בשוק העבודה ובמקומות אחרים . זוהי הגדרה רחבה , ולעתים מצמצמים אותה ומתייחסים רק לאותן תכונות ויכולות הנושאות תשואה בשוק העבודה . כדאי לשים לב כי ההגדרה הזו כוללת גם תכונות , יכולות וכישורים מולדים וגם כאלו הנרכשים ומתפתחים במהלך חייו של הפרט , הן בילדותו והן במהלך חייו כבוגר . פיתוח יכולות וכישורים קיימים או רכישת כישורים חדשים הם השקעה בהון אנושי . אף שכלכלנים החלו לעסוק בהון אנושי כבר בשלהי המאה ה , 18 עיקר המחקר הכלכלי בנושא הזה החל באמצע המאה ה 20 והלך והתפתח עד סוף המאה . המחקר השתמש בכלי הניתוח של כדאיות השקעות בהון פיזי או בנכסים פיננסיים גם ...
אל הספר