המתודולוגיות המחקריות וההמלצות הנובעות מפרקטיקה מבוססת ראיות הן סטטיסטיות יותר מאשר קליניות . אמנם ראוי לציין כי פרקטיקה מבוססת ראיות היא גישה המשלבת ומגשרת בין שיטות מחקר וידע קליני , או במילים אחרות — בין חוקרים לבין אנשי מקצוע מתחומי הבריאות והרווחה ; אך עם זאת , למרות שהמחקרים באים לקדם את הפרקטיקה , שיטות המחקר הן שקובעות את הקריטריונים בשיפוט ובהערכה של הפרקטיקה . כל זאת , כאשר חלק משיטות המחקר המועדפות על פי הפרקטיקה מבוססת הראיות הן מובנות , ובכך הן מצמצמות את עושר החוויה ואת מורכבותם של תהליכים והקונטקסט שבהם הם מתרחשים לטובת ניקיון המדידה ומהימנות , מה שמקשה על שילוב והעשרה של הניסיון והחוויות של אנשי המקצוע בשטח . בעייתיות נוספת הקשורה לפרקטיקה מבוססת ראיות כרוכה באחוז היישום הנמוך למדי של הגישה . יתרה מזאת , פעמים רבות גם כאשר אנשי מקצוע משתמשים בידע שנאסף , הם עושים זאת שנים רבות לאחר פרסום המחקרים בנושא ( נבו וסלונים נבו , , ( 2011 מה שמוביל לשימוש בראיות שאולי כבר אינן מתאימות , עדכניות או נכונות . בנוסףקיימיםלאמעטקשייםומחסומיםהעומדיםבפניאנשימקצועבהתמודדותעם חיפוש ואיתור...
אל הספר