המגבלה העיקרית של פרקטיקה מבוססת ראיות כגישה מועדפת לשיפור העשייה המקצועית היא מתודולוגית ואפיסטמולוגית . מחד , פרקטיקה מבוססת ראיות כוללת בתוכה מבחינה רעיונית ופילוסופית את גישת המטופל במרכז , ומשלבת בשיקולים לבחירת ההתערבות " הטובה ביותר " הן את העדפותיהם וערכיהם של הלקוחות והן את הניסיון הקליני של אנשי המקצוע . מאידך , הבחירה בראיה הטובה ביותר נעשית על סמך היררכיה ודירוג הנסמכים על גישות מחקר אמפריציסטיות וכמותיות . ממצאים אמפיריים נתפסים בגישת הפרקטיקה מבוססת הראיות כבעלי חשיבות מרכזית להליך קבלת ההחלטות . לממצאים אמפיריים תוקף רב יותר לבסס ראיות בהשוואה לסוגי ידע אחרים , המבוססים על תיאוריות והבנות פסיכולוגיות , סוציולוגיות ותרבותיות של תהליכי מחלה והחלמה , שלא נאספו בהכרח באופן אמפירי ואובייקטיבי . מודל של פרקטיקה מבוססת ראיות מעדיף שימוש ברציונאליות מדעית וטכנולוגית על פני ידע מעשי של אנשי מקצוע , כאשר ההצדקה להעדפה זו באה מטעמים אתיים ואינסטרומנטליים ( נבו וסלונים נבו , . ( 2011 הבעייתיות הטמונה בהעדפת הרציונאליות והאמפיריציזם על פני הניסיון המקצועי ושיקול הדעת האנושי , העדפה ה...
אל הספר