לי , וארוך , ואני זוכרת את זה , מסתכלת במראה ומבסוטית ומרוצה מאוד ממה שאני , ממה שמשתקף במראה " ( . היופי עדיין נחווה כאן אפוא כמשהו חיצוני המשתקף אליה , אבל היא המקרינה והמשקפת אותו לעצמה . בניגוד לזיכרון הראשון בטיפול , שבו המורה לביולוגיה הוא המספר לה על ערכה ) שמאחוריי עומד " תפוח מהמם ... " ( , בזיכרון זה הערך שענה מפיקה הוא מתוצרת עצמית . על אף העובדה שמקורו בהשתקפות , כיוון ההשתקפות הוא מפנימיותה החוצה , ולא מבחוץ פנימה . ענה אמנם עדיין זקוקה למראה שתראה לה את יופייה , אבל היא השולטת במבט המיטיב - ולא מישהו מבחוץ . היא גם לא משווה כאן את יופייה לכיעור של מישהו אחר כאסטרטגיה לחיזוק עצמי , כפי שעשתה במאמציה הרבים להיבדל מאמה ומאחותה . במרכז זיכרון זה עומדות אפוא איכויותיה הסגוליות , והיופי שהיא מסוגלת לחולל בכוחותיה היצירתיים , ללא סיוע של מישהו סמכותי מבחוץ , וגם ללא השוואה אנכית למשהו אחר . רצף הזיכרונות מייצר אפוא מטפורה בין - טקסטואלית , המייצגת את השינוי המהותי שחל בתפיסה העצמית של ענה ; המטפורה מייצגת את ההישג הטיפולי הנוכחי שלה , וגם מסרטטת את האופק הטיפולי הבא - אם וכאשר ת...
אל הספר