חוקרי זיכרונות מוקדמים אדלריאניים ושאינם אדלריאניים כאחד , מסכימים על כך ששינוי בזיכרונות מוקדמים מעיד על שינוי נפשי . דרייקורס מציין זאת חד וחלק כך : ההוכחה הסופית להכוונה מחדש ... היא השינוי שחל בשגיאות הבסיסיות של הפונה , כפי שהוא מתבטא בשינוי שחל בזיכרונות המוקדמים שלו . אם אכן חל שיפור של ממש , עולים זיכרונות חדשים , והזיכרונות שדיווח עליהם בתחילה משתנים שינוי ניכר , או נשכחים לחלוטין . השינוי יכול , אם כן , להתבטא ( א ) באותו זיכרון שהועלה בשלב מוקדם יותר בטיפול , ועתה זוכה לשכתוב ספונטני ולא - מודע ; ( ב ) ב ' היעלמות ' של זיכרון קיים ; ( ג ) בהעלאת זיכרונות חדשים לגמרי . אין תמה בדבר : אנו כבר יודעים , כי הזיכרונות המוקדמים הם מטפורה מדויקת למצבו של המטופל כאן ועכשיו , וכמו שמוזאק ודי פייטרו מסבירים : אם זה נשכח , משמע שאין זה חשוב להם יותר ... זה מדגים את כוחו של הזיכרון האנושי , וגם את העובדה שזיכרונות מוקדמים מדברים על ההווה . אנו זוכרים אפיזודות שרלוונטיות לחיינו , ושוכחים את אלה שאינן רלוונטיות למיצובנו הנוכחי בחיים . כדי להעריך שינוי במהלך טיפול , יועיל אפוא לרדת לפשר השי...
אל הספר