אני פונה עתה ליישום מורחב של דרך העבודה של שולמן ומוזאק עם רצף של זיכרונות ולהדגמתו . כמותם , גם אני מסתכלת על רצף זיכרונות כעל יצירה שלמה : אני מדמה כל זיכרון בסדרה של זיכרונות מוקדמים לפרק בסיפור בהמשכים . במרכז הסיפור עומד המטופל שלנו , וכל פרק בו מספר לנו סיפור אחר עליו . ביחד אנו מקבלים מכלול הוליסטי שלם , שנותן לנו סצינות שונות מחיי המטופל , אך בכולן הוא הגיבור הראשי . המכלול הזה מספר לנו לא רק מיהו הגיבור שלנו , אלא גם מה הן הנסיבות שבהן בחר להיות מי שהוא . כדי לעמוד על הסיפור השלם שהזיכרונות הנפרדים מספרים לנו , עלינו לבחון את הזיקות ביניהם : מה כל אחד מוסיף על האחר ? מה זיכרון אחד יכול להסביר על זיכרון אחר ? את מה זיכרון אחד יכול להעמיד בסימן שאלה בזיכרון אחר ? אילו מן הזיכרונות יאפשרו ליישב את הסתירה ? לא כל השאלות האלה יעלו מכל רצף זיכרונות . מה שינחה אותנו אינטואיטיבית בהבנת הרצף הוא השאיפה הטבעית שלנו ליצור לעצמנו סיפור קוהרנטי שלם אחד מכל הסיפורים , המתקבלים בזה אחר זה בכל זיכרון על הרצף . כך מוחנו פועל . כדי להדגים את התהליך נקרא רצף של שלושה זיכרונות של יוסף , שנכתבו בז...
אל הספר