כפי שתיארתי בפרק 4 לעיל , אדלר מסתמך בטיפולוגיה שלו על הדגם היווני של ארבעת הטמפרמנטים שאימץ היפוקרטס : הארגמני , הכולרי , המלנכולי , הפלגמטי . תיארתי שם גם את הטיפולוגיה שלו , המונה ארבעה טיפוסים : ( א ) השליט ( ב ) המשיגן ( ג ) הנמנע ( ד ) הפעיל בכיוון האינטרס החברתי . מה שמעניין אותי בטיפולוגיה זו אינו הטיפוסים עצמם , אלא שני הממדים שבאמצעותם אדלר הגדיר אותם : ( א ) רמת האינטרס החברתי ; ( ב ) רמת הפעילות . נראה לי שיש במודל זה של אדלר תרומה חשובה : הוא מעודד אותנו שלא לשכוח שלוש שאלות חשובות בניתוח הזיכרון המוקדם : . 1 מהי רמת האינטרס החברתי של המטופל ? . 2 מהי רמת הפעילות של המטופל ? . 3 מהו כיוון הפעילות של המטופל , וכיצד היא מבטאת את רמת האינטרס החברתי שלו ? להדגמה , נחיל את שלוש השאלות האלה על הזיכרון של בועז , " מנסה לקום מהכיסא ולברוח " , שניתחנו לעיל . רגשי השנאה והפחד שבועז מביע בגוף הזיכרון כלפי הטקס המשפחתי השבועי מעלים את האפשרות , שהטעויות שלו הן מטרתיות ; נראה שהן נועדו ליצור את המצב שממנו ינסה בועז להיחלץ על - ידי בריחה . אפשרות זו מעידה על רמת פעילות גבוהה בכיוון של א...
אל הספר