עד עתה שיקפתי לליאת את הכוחות שהיא עצמה הציגה באור חיובי ; אבל זה לא מספיק : קשה שלא להתרשם מכך שהאירועים המגלים כוחות אלה משובצים בהקשר שלילי . ליאת בונה בזיכרון שלה נרטיב של האשמה עצמית המלווה ברגשי פחד , אשמה ועצבות . איפה אנו רואים זאת ? ראשית , היא ממקדת את הסיבוך בעלילת הזיכרון - בעצמה : " בעודנו מסתובבות ביער , מחפשות וקוטפות פטריות , התחלתי לרדת באזור עם הרבה סלעים ואבנים גדולות . סבתא שלי באה אחריי ... " . מניסוח זה ברור שהיא תופסת שהיא ' אשמה ' בכך שסבתה מעדה ונפלה . שנית , היא גם אומרת זאת במפורש בזיכרון : " כל הדרך הרגשתי אשמה , שבגללי סבתא נפלה , כי הלכה אחריי באזור מלא סלעים " . שלישית , גם הרגש שליווה את האירוע מצביע על פרשנות זו של האירוע : " פחד , אשמה , אהבה , עצבות " . דרייקורס טוען , שבמקום שבו יופיע הפחד , ייעלם האומץ : ״האומץ הוא התגלמותו של הביטחון העצמי , ונובע מאמונה ביכולתנו . האומץ הוא תכונה טבעית בכל היצורים , כל עוד לא שיתקם הפחד״ . ייתכן אפוא , שהאירוע בזיכרון מסמן נקודת שפל ברמת האומץ שלה ; על כן ברור , שהעידוד לא יהיה שלם אם יסתמך רק על הכוחות שליאת הציג...
אל הספר