כדי לעודד את המטופל יש לשנות את מחשבותיו ואת תחושותיו . מילות שבח לא ישיגו מטרה זו , ובמיוחד לא בטווח הארוך , נהפוך הוא . על סכנות השבח כותבים דרייקורס וסולץ כך : אם ילד רואה את התשבחות כפרס , אז היעדרן מפורש על ידו כזלזול . אם לא ישבחו אותו על כל דבר שהוא עושה - יחשוב כי נכשל . ילד כזה עושה את מעשיו בתקווה לזכות בפרס , ולא כדי לתרום את חלקו . לכן התשבחות עלולות להשיג תוצאות הפוכות מתוצאות העידוד [ והן ] ... יחזקו את תפיסתו המוטעית של הילד , שלפיה אין לו כל ערך אם אין משבחים אותו ... המטרה היא אפוא לאפשר למטופל לחוש שייך ובעל ערך , עד שיוכל לחוות את כוחותיו הסגוליים : יכולות , כישרונות , נטיות טבעיות ועוצמות , ויהיה לו אומץ לתרום מעצמו באופן מועיל לאחרים . זו אינה משימה פשוטה כלל ועיקר . כדי שמלאכת העידוד תצלח , היא צריכה לעמוד בתנאים אחדים : ( א ) הסתמכות על המציאות ; ( ב ) הערכה וכבוד ללא תנאי ; ( ג ) גישה תהליכית ; ( ד ) חשיבה חיובית בגישה היסטורית - אישית ; ( ה ) פסיכולוגיה של שימוש : התפיסה , שאדם יכול להשתמש בכל אפיון שלו גם באופן מועיל וגם באופן חסר תועלת . נבחן את התנאים בקצרה ...
אל הספר