חוקרי זיכרונות מוקדמים מייחסים משמעות לחוש המרכזי המופיע בזיכרון , והם מבחינים בין זיכרונות המדגישים ראייה ( " הריצוף בחדר היה מסודר בזיגזג" בזיכרון של רננה ) , ובמיוחד קשב לצבעים ( " הריצוף בחדר היה מסודר בזיגזג , צהוב חום , צהוב חום " ); שמיעה ( " המון שירים " בזיכרון של רותם ); הרחה ( "הריח של השיער שלו " בזיכרון של רווית ); מישוש ( " אני זוכר את המגע הנעים של ידיי עם החול " בזיכרון הגן הפרטי של רביב ); וטעם ( " טעמתי שוב ושוב , כמבקשת להוציא את שכבת החול העבה ולהגיע לשוקולד הנכסף " בזיכרון של נופר ) . על - פי קלארק , הדגש הוויזואלי הוא השכיח ביותר בזיכרונות ילדות , וכל שאר החושים נמצאים פחות במרכז . מוזאק ודי פייטרו מסבירים שכל מה שנמצא בזיכרון חשוב למספרים , ומכאן שההעדפה לחוש זה או אחר משמעותית למספר . הם מסבירים שהדגשת תיאורי צבע מרמזת על רגישות אסתטית , ומציינים שמספרים המדגישים תיאורים כאלה מציגים את עצמם כבעלי טעם טוב ; העדפה למישוש מעידה על היענות למגע , ואולי אף על רגישות לרגשות פנימיים . הם גם מייחסים להעדפות אלה כוח ניבוי תעסוקתי : למשל , העדפה לצבע יכולה לכוון לתעסוקה בת...
אל הספר