עתה אדגים את אופן זיהוי הרמזים לחוזה הטיפולי הסמוי בזיכרון המוקדם - תחילה בניתוח הוליסטי " יחף " , ולאחר מכן באמצעות דגם מובנה . לפנינו זיכרון של אורנה , שנמסר לי במפגש הראשון ביני לבינה במסגרת ריאיון המערך המשפחתי . אורנה הציגה את האירוע שבמרכז הזיכרון כחוויה משמעותית ביותר בחייה . כפי שתראו , אנתח אותו בדומה לניתוח השיר של חווה פנחס כהן , המופיע כמוטו בראש הפרק . ילדה קטנה ודודה זרה הולכות יד ביד ) בת 4 1 / ( אני עולה במעלה - הרחוב . אני הולכת יד ביד עם הדודה שלי לבית שלה ועם הפנים לתחנת האוטובוס . וזהו . מצד אחד אני יודעת שאם היא לוקחת אותי אפשר לסמוך עליה . אם היא לוקחת אותי אז זה למקום טוב . אני סומכת על אחרים . אבל מצד שני - זה היה משהו יוצא דופן . זה לא משהו שעשיתי כל יום . רגע הבדידות של הלבד הזה , שאין לך את מי להאשים , אין לך את מי לשאול , אין כלום , השאירו אותי לבד , וצריך למלא את זה בסיפורים ובהצדקות . המוקד : ההליכה . אני , הקטנה , והדודה הזרה הולכות יד ביד . הרגש : הלם ; חוסר ודאות ; חוסר ביטחון . אנתח עתה את הרמזים לציפיות של אורנה ממני על סמך זיכרון זה , וגם על סמך הבהר...
אל הספר