אולסון מציין , בעקבות דרייקורס וממשיכיו , שהרגש הוא רמז מרכזי בידי המטפל לפירוש הזיכרון . אפשר להבין מדבריו שזהו רמז מרכזי , מכיוון שהרגש מבטא את פרשנותו של המספר לאירוע שחווה : ״ידיעת הרגשות היא הרמז הפרשני המרכזי . הרגשות משקפים כיצד המטופל פירש את האירוע״ . גם מוזאק ודי פייטרו טוענים , בעקבות דרייקורס , שמשמעות הזיכרון כולו טמונה ברגש שליווה אותו , משום שהרגש מבטא את העמדה הערכית של המספר על המתרחש : ... הרגש יסביר את הזיכרון כולו ואולי ייתן לך הבנה שונה לחלוטין של האדם [ בהשוואה לזיכרון ללא פרטי הרגש ] . אנו יכולים לקבל מושג על מה הלקוח שלנו מעריך על בסיס ניתוח הרגש או היעדר הרגש הקשור לזיכרון . כיוון שכל זיכרון מתייחס בעצם למצב בהווה , אנו יכולים ללמוד מתוך הרגש שהתעורר בעת אירוע בעבר על מצבו של המספר כאן ועכשיו . אנו זוכרים מההסבר של טאלווינג , שכל זיכרון שאנו מעלים עובר דרך ' מי שאנחנו ' באותו רגע שאנו מעלים אותו , וכך בעצם הוא מתעדכן בכל פעם שאנו מעלים אותו . גם הרגש הוא חלק דינמי בתהליך זה , כפי שנורקובה , ברנשטיין ולופטוס מדווחים : ... מה שאדם זוכר על אודות מצב רגשי בעבר מוטה...
אל הספר