טענתי שבכל סיפור זיכרון נמצא צירוף אחר של מרכיבים , שימוקמו באופנים שונים על פני הרצף הטמפורלי , ושיהיה זה מעניין לבדוק מה בחרה המספרת לכלול , מה השמיטה , ואיך כל זה משרת את מטרתה . נעבור עתה אפוא לניתוח המשקל הפרופורציוני של כל מרכיב בנרטיב ביחס למרכיבים אחרים בו . לא קשה לראות שאין בהכרח קשר ישיר בין ' נפח ' הזמן והמשמעות שמרכיב כלשהו תופס בחוויה במציאות הפנימית או החיצונית של המספרת ( זה לקח שלוש דקות , אבל זה הרגיש כמו נצח !) , ובין ה ' נפח ' שלו כשהוא הופך לחלק מן הסיפור . למשל , שלוש דקות של התרחשות במציאות יכולות להשתרע על פני פרק שלם ברומן ; ולעומת זאת , משהו שזמן התרחשותו במציאות היה יממה שלמה יכול להתמצות בשורה אחת או להישמט כליל . אפשר לחשוב שקשר ישיר בין הזמן שההתרחשות ארכה במציאות לבין הנפח שלה בסיפור יכול להתקיים אולי בתיעוד של אירוע במצלמת אבטחה או בסרט תיעודי , בתנאי שהאירוע מתועד לכל פרטיו , מרגע תחילתו ועד לסיומו , ושבזירה הוצבו מצלמות מכל זווית אפשרית . אבל נדמה לי שגם אפשרות זו אינה ריאלית : מצלמות אינן יכולות 122 וראו בעניין זה Lyotard , 1979 / 1984 ( המצב הפוסט - ...
אל הספר