סיכומו של דבר - טבעי שנחווה את מה שאנו מגדירים כזיכרונותינו כאמת -חיים המגדירה את רצף היותנו אנו עצמנו . לכן , כשאני טוענת " הזיכרון הזה הוא אמת לאמיתה ! את זה אף אחד לא סיפר לי , וגם לא שמעתי מישהו מדבר על זה . אני ממש זוכרת את זה כאילו זה קרה אתמול ! " , זה כאילו שאני אומרת : הזיכרון הזה הוא חלק בלתי - נפרד מעצמי - הוא אני ! עם זאת , עלינו להבין , כי זיכרון שעלה ' כאן ועכשיו ' יכול לייצג את מה שאירע ' שם ואז ' רק מן הפרספקטיבה של סך -כל מי שאנו היום ; הוא גם יכול לייצג אירוע בדיוני שחשוב לנו לחוות אותו כעובדה היסטורית בנקודת הזמן שבה ניצור אותו . בפרק הבא נקבל תמיכה ותיקוף נוסף למצב עניינים זה , במיוחד בכל הנוגע לזיכרונות ילדות . האם זה אומר שאיננו דוברי אמת דווקא בנושא הכי קרוב לנו - חיינו ? שאיננו יכולים להיות ההיסטוריונים של חוויות חיינו ? שאנו שכחנים , ושאי -אפשר לסמוך עלינו ? לא בהכרח ; כל מה שזה אומר הוא שלזיכרון תפקיד חשוב בכינון המתמיד של העצמי שלנו . לקחים מעשיים נוספים יגיעו בהמשך . Zhu , Loftus , Lin , He , Chen , Li , Moyzis , Lessard & Dong , 2010 17 ( אישיות והבדלים אינ...
אל הספר