רק אחרי חג הסוכות , כשהתחילו ימות הגשמים ובני הבית הוכיחו ברור לעוורת , כי עוד מעט יקשו עליה , העומדת ללדת , טלטולי הדרך , רק אז עמדה חנה ונסעה אל בית בעלה . העגלה נכנסה אל העיירה בלילה , עברה את מבואות היהודים שהיו שקועים בדממה גדולה , ופסיעה אחרי פסיעה התנהלה אחר כך העגלה על פני הביצה שבשוק . גם פה היתה דממה , כלב לא נבח , רק השומר השמיע דפיקות לילה מדודות בשני מקלות העץ , והעוורת נחשה מיד , כי פה מגרש השוק עם החנויות . ועוד מעט התחילה העגלה למהר דרכה בלי נטות ימינה ושמאלה , מכל עבר נשמעו נביחות כלבים , והעוורת הבינה כי הם נוסעים דרך הרחובות הארוכים של הערלים . ומתוך מחשבה זו נזכרה חנה בדברי אמהּ אשר הגידה לה , כי בית בעלה נמצא בקצה היישוב של העיירה . אבל למה תארך הנסיעה כל כך ? ) שטיינברג , " העוורת " : ק " ע ( חלק א ' : המסע והנוסעת בקטע שלעיל נפתח מסעה של חנה אל בית בעלה , אל בית נישואיה , בסיפור " העיוורת " של יעקב שטיינברג . חנה היא עיוורת ובת לאם אלמנה וענייה , המשדכת את בתה קשת השידוך לאלמן מבוגר שיש לו שני ילדים . מודעת למעמדה הנחות בשוק השידוכים , מקבלת חנה את הדין ונישאת למ...
אל הספר