מוצאי שבת , אני מתפלל ערבית עם אלפי תלמידיו של רבי עקיבא במחנה המעצר סררא שלוש , זרקורים רבים מקיפים את גדרות התיל ומאירים את המחנה באור יום . מגדלי שמירה פזורים בין הזרקורים ומילואימניקים מגדוד אחר צופים בהם . בין המגדלים רהתיל תקועים ברזלי זווית חלודים בגובה שני מטר . בד יוטה המתוח לאורך ברזלי הזווית מונע ממני את הראייה פנימה . אני יכול להבחין רק בצלליותיהם ולשמוע את תפילתם . לאט לאט אני מרגיל את עיניי לראות מבעד ליוטה ואני מבחין בסרבליהם הכחולים ובתנועות התפילה שלהם . לפני שעה ארוכה סיימו כבר מאות המואןינים של עזה את תפילת ערבית בכל המסגדים , אכל תלמידי רבי עקיבא מאריכים בתפילתם . קולו של שליח הציבור שלהם עמוק ושקט וחודר , והם עונים לו ברוגע מאופק . רק כשהם מגיעים ל " ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד " , הם מגבירים את קולם ומרסנים את גלי הים . אחר כך הם ממשיכים לסלסל בשקט החודר , הם הוגים כל הברה והברה , ב " שמע ישראל אדוני אלוהינו אדוני אחד ' , הם מאריכים בייאחר " ; ב " אללה הוא אכבר ' מאריכים ב " אללה ' . ואני מצטרף אליהם מעבר למחיצת היוטה , כמו אישה בעזרת נשים , שפתיי נעות וקולי אינ...
אל הספר