כל הנשים הולכות רעולות בפרהסיה וגלריות פנים בחשאי , כל הגברים הולכים רעולימ בחשאי וגלויי פנים בפרהסיה . כל הנשים מותירות לעיניהן חרך הצצה , ואני מציץ לתוך עיניהן במשקפת עשרים על מאה עשרים . אישה יפה וחרושת קמטים נושאת שני תינוקות בזרועותיה וסל ענק על ראשה , הי * מביטה נכחה ועיניה רגועות ומשרות ביטחון ואצילות - אני חודר לתוך עיניה . היא חוצה שמונה מסלולי תנועה עמוסי מכוניות , עגלות , חמורים וג ' יפים צבאיים . היא לא מביטה לימין ולא מביטה לשמאל . חיתכת את האוויר , נם למעלה היא לא מביטה . כל הזמן זקופה ומביטה נכחה , סל ענק על ראשה ושני תינוקות בזרועותיה . אני מהייך אל התינוקות הלופתים את מטפחתה הצבעונית . הם מבחינים בי ומחזירים לי חיוך . הם יודעים על קיומי . רק ילדים מבחינים בקיומי , בעולם המבוגרים אני רואה ואיני נראה . הם אמנם חשים בנוכחותי , אך הם משוכנעים שאני חייל בשר ודם ולכן הם יראים ממני וחוששים מפניי . לכן הם עוינים אותי , אני מרחל להם וממשיך לרשום , אני נודד עם משקפתי אל בית העלמין שבפאתי הרובע . שבעה ילדים רצים בין המצבות ומנסים להעיף עפיפון , במהירות רבה הם רצים במורד , אך העפי...
אל הספר