בבוקר אני נכנס לאוהל של הסמגד ומבקש ממנו לא לצאת מהבסיס משך שירות המילואים הזה , אני מוכן להיות שין גימל או עובד מטבח . רק לא לצאת לסיורים בעזה . הוא מסרב בתוקף . אני מנסה לשכנע אותו שזה לא עניין " פוליטי . ' שמבחינה מקצועית אין כל סיכוי שאצליח ליתפקד במשימות כאלו . על אחת כמה וכמה שלא אצליח ל & קד עליהן . הוא מצטער אבל אין לר ברירה . גם ככה סרבל הגרוד ממחסור מדאיג של מפקדים זוטרים . מסתבר שחלק גריל מהמש "קים והקצינים הזוטרים של הגדוד התחמקו בכל מיני דרכים משירות המילואים הזח ( אף אחד בגדוד לא סירב סירוב עקרוני ) ועל רקע המחסור הזה הוא לא יבול לוותר עליי בתור מפקד סיור ( בקיץ 1969 סיימתי קורס מ " בים . מאז וער עתה נותרתי המפקד הזוטר ביותר בצה " ל . מסתבר שאי אפשר לוותר על שירותיי הטובים בתור מפקד כל כך זוטר ) . הרך כדי דבריו מגיעה הגאולה מכיוון בלתי מיוחל . דוריק מתפרץ לאוהל ומבקש מהסמגר שישחרר אותר מהעונש הזה שקוראים לר תצפית , " ... אפשר למות שם משעמום . ארבע עשרה שעות להיות כלוא על הגג ולהיות אחראי על יהודה וראובן ואמסלם .,, הם בכלל לא מרימים את הראש מהקלפים . אין לי עם מי לדבר שם ....
אל הספר