" ריש לקיש מתוך שהיה הוגה הרבה בתורה היה יוצא מחוץ לתחום שבת והוא לא ידע , לקיים מה שנאמר : ( " איילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת ) , באהבתה תשגה תמיד .. \ ( ירושלמי ברכות פה , דרו ) התררה המצווה אוסרת באופן מפורש לצאת מתחום שבת . היא תוחמת את היישוב בקו גבול שאסור לחצותו בשבת ומותר לחצותו בששת ימי המעשה , התורה הנלמדת . לעומת זאת , איננה תוחמת את לומדה בתחומים של זמן ומקום , הוא הרגה באהבתה תמיר ושוגה בה יומם ולילה - בשוכבר ובקומו , בשבתו בביתו ובלכתו בדרך . הוא אינו מסוגל להסיח דעתו ממבה , ראינו מסוגל לשאת את עצם המחשבה שאפשר ללמוד אותה לפרקים , ריש לקיש , מגדולי מאהביה של התורה בבל הזמנים , אמר וחזר ואמר שכל מי שלומד תורה לפרקים הריהו " נואף אשה חסר לב ' / י כשריש לקיש מדבר על אשה הוא מתכוון כמובן לתורה שהיא האשה הנשית ביותר בעולמו . אם לומדים תורה , לא נואפים , אמר ריש לקיש . לא משננים אותה לפרקים ולא קובעים לה עתים ולא באים אליה לדף יומי חפוז . ניאוף חמור לא פחות הוא ניאופו של כל מי שמהלך עם אהובתו התורנית בדרך , ובאמצע המעשה הוא מסיח את דעתו ומפסיק מתלמודו ואומר " מה נאה איל...
אל הספר