מבחן הישרדותה של כל תורה מותנה בעצם היכולת של ההכרה המחזיקה בה ליצור את הסינתזה בין האליטה היוצרת לבין האליטה המתווכת . ברגע שתורה כלשהי תהפוך להיות נחלתם הבלעדית של בוהבים ונביאים בלבד , נגזרת עליה גזרת הכחדה , היוצרים שהיו אמורים ליצור בתוכה , ילכר לרעות בשדות זרים , אי יהפכו להיות מנהיגים מתוסכלים . מבחן זה הוא נייר לאקמוס שבעזרתו ניתן לברוק את סיכויי הישרדותה של כל חברה - מידת חופש הפעולה המוחלט העומד לרשות היוצרים בתוכה , זה נכון לגבי התורה ה " דמוקרטית " ונכון לגבי ההורה ה " הומאניסטית " ולבבי התורה ה " ציונית " , אם נגדיר לרגע את התורה ההומאניסטית כמערכת של מצוות ( קרבנות ) המחייבות את האדם הפשוט ( עם הארץ ) להקריב לאלוהיו ( האדם ) , הרי שהתורה הזאת תחזיק מעמר רק אם מתוכה ובמסגרתה יוכלו להתפתח יוצרים שיעשו בתורה זו כבתוך שלהם , וממש במו תלמידי חכמים יביאו אותה ער לאבסורד . תורת הקיבוץ היא דוגמה טובה לכך כי היא השכילה ליצור חברה בעלת מנגנון יעיל של שיתוף פעולה בין כוהנים ונביאים לבין עמי הארץ , אולם חברה זו לא השכילה ליצור מקום ליוצרים שייצרו מתוך תורת הקיבוץ ויעשו בה כבתוך שלהם ...
אל הספר