שני מבנים נפשיים שונים לעם הארץ ולתלמיד רוכם . עם הארץ מעצם מהיתר , ל * נהנה מהלימוד לשמה . המנטאליות שלו היא פונקציונאלית - הוא ילמד רק אם צריך ורק אם יסבירו לו בדיוק " מה יצא לו מזה ' . התלמיד חכם לעומתו סרבל מלימוד שאינו לשמה , הוא ממש מתענה כאשר דורשים ממנו ליישם באופן מעשי את תלמודו . גם תפקוד בלשהו במערכת שלטונית הוא לבכיר בבחינת עינוי הכרחי , וגזירה של * תמיד יוכל לעמוד בה . גדולה יראתם של תלמידי חכמים מפני קיום מצרות , יותר מיראת הלימוד לשמה של עם הארץ . ביצוע מצוותיה של התורה המצווה מקשה מארד על חייו של התלמיד חכם וקוטע באכזריות אח הדיאלוג האינטימי המתרחש בבל שעה ושעה בינו לבין תורתו הנלמדת . עצם הצורך לקיים מצרות , זר לנפשו של התלםיד - חכם , עצם הצורך לתפקד בעולם הארצי הוא גזירה שאינו יכול לעמוד בה . האידיאלים של תורה לשמה ושל '' תלמוד תורה כנגד כולם " הפכו את מגבלתו הנפשית לנוסחה של הישרדות מתוך עוצמה , נוסחת הישרדות זו מושתתת על דיאלקטיקה גאונית הפותרת בעזרת אותה תורה , את מגבלותיהם הנפשיות המנוגדות של תלמידי החכמים ועמי הארץ , מכאן ואילך ימשיך תלמוד תורה להיות בבחינה מצווה...
אל הספר