הלימוד הוא תענוג . נקודה , כל מי שאיבנו מתענג תוך כרי הפעולה העיונית שהוא פועל אין הו » בחזקת לומד , הוא נסך הכל קורא או משנן . הקריאה והשינון הם שני תנאים הכרחיים בררך אל תענוג הלימוד . אך אין הם תנאים מספיקים . אי אפשר ללמוד תוך בדי קריאה ראשונה . אי אפשר ללמוד תוך בדי קריאה שנייה , יש ל / ^ נות ולחזור ולשנות . ואינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחה , התורה הנקראת היא חיצונית לקורא , ברגע שמחליט הקורא על קריאה הוזרת מתחיל תהליך ארוך ומתמשך של חיזור . הוא מגלה עניין בתורה ושואף להתקרב אליה , הוא משנן ומשנן ושואף לצמצם פערים . משך כל שלב השינון התורה עריץ חיצונית למשנן אותה , עד הרגע שבר היא מתחדשת לו , רגע זה היא רגע המעבר משינון ללימוד . זהו רגע הסימביוזה , ברגע זה אין הלומד המאושר יכול לרעת היכן עובר הנבול בינו לבין תורתו הנלמדת - הוא אינו מעוניין לדעת . ברגע הזה הופכת התורה הבלויה והחיצונית לתורה נלמדת בסתר . הקורא הופך לתלמיד חכם . במילים אחרות : רגע המעבר אל הסימביוזה הוא אותו רגע שבו הופך הסובייקט הלומד להיות חלק בלתי נפרד מן האובייקט הנלמר . מאותו רגע ועד לסיום תהלי...
אל הספר