דרשה לפרשת כי תצא למלחמה פעם היתה השבת לאבותינו פינת חלומות צנועה . ששת ימי השבוע היו להם מציאות יגעה ומגושמת . הרבנים שמרו להם על המתח הפורה בין עולם המציאות המוצב ארצה לבין סולם חלומותיהם , לכל שבת ושבת היתה פרשת שבוע - מתקן שיגור לסולמות החלום המוצבים ארצה . בחגורות ביטחון היו הרבנים מהדקים את אבותינו לספסלי תפילתם וסופרים בזהירות לאחור . העם ההולך בחושך ראה אור גדול . כי תצא למלחמה על איביך ונתנו יהוה אלהיך בידך ושבית שביו וראית בשב ; ה אשת יפת תאר וחשקת בה ולקחת לך לאשה " . כל אהד מאבותינו היה עוצם עיניו , מפשיל טליתו . ויוצא למלחמה על אויביו . משנתן השם אלרקיו את אריבר ביריר , היה כל * חר מאבותינו בוחר לו שבויה יפת תואר בעיניים עצומות . בסוף הדרשה היו הרבנים שבים ומהדקים אה אבותינו לספסלי תפילתם , רמנחיתים אותם נחיתה רכה לתוך מוצאי השבת . ריח חריף של רג מלוח היה נישא באוויר ואבותינו היו מתרפקים בעצכ על שירי סעודה שלישית . אנחנו איבדנו את המתח המופלא והמטורף ההוא . חלקנו האחד מחק את השבת החלומית מעל לוח לבו , גרר את עצמו לתוך מעגל מיי גע ואינסופי של שבעת ימי חול שאין בהם פינות של ...
אל הספר