מקיץ תשל " ה ( 1975 ) אני נע ונד בארצי ובמרלדתי וממלא אולמות קטנים ונידחים , ודורש דרשות על זהותו היהודית של האדם הריבוני , ועל זהותו הריבונית של האדם היהודי , ועל הפרדת הלאום מהרת , ועל הפרדת הרת מהמדינה - ועל שחרור המקורות מהלפיתה הרבנית , ועל הצורך הקיומי ברנסנס ריבוני של הקלאסלקה היהודית , וערר כהנה וכהנה סיסמאות - נכונות אמנם - אבל סיסמאות , לפעמים אני חוצב להבות בדרשותיי . ארור אני . במשך כל השנים הללו אני ממשיך לנדוד עם ה " סטנדר " שלי ולהציב אותר ב " מזרחים " ארעיים ולדרוש את דרשרתיי הסיזיפיות . כל אותן שנים גוברים ספקותיי אבל אני ממשיך להאמין במה שאני אומר , ואני כמו נאחז בקרנות המזבח של אמונתי הריבונית . משנה לשנה אני משכלל את דרשותיי ולומד להסתיר את ספקותיי במיומנות מרשימה . משנה לשנה גוברת בתוכי השנאה לטון המתנשא והפרובוקטיבי המחפה על הספקות . לפעמים אני מרגיש כמו מהדורה מוקטנת של בלעם . נביא זעם להשכיר של חילוניות שוקעת . אטרקציה , " חוזר בשאלה ' המהווה משקל נגד מול הגל המדאיג והמסוכן של " הפונדמנטליזם היהודי החשוך . מין יהודי מומר כזה - אחד משלנו - שיודע להתווכח עם " הדתי...
אל הספר