כאמור , רכישה עצמית של מניות היא סוג של חלוקת דיבידנד . המוטיבציה העיקרית לחלוקה כזו היא ההצהרה השכיחה של מנהלי חברות , כי ביצעו את הרכישה משום שהמניות נסחרו מתחת לשוויין הכלכלי . בהקשר זה , קיימת בעיית שוויקות של מניותיהן של חברות משפחתיות : היזמים נרתעים מהנפקת מניות לזרים , ואלו מצידם נרתעים מלרכוש מניות שלמניותיהן אין שוק , וממילכוד של חוסר יכולת לממש את רכושם כרצונם . אכן , כל חברה , ובכלל זה חברה משפחתית קטנה , יכולה להנפיק מניות לפדיון , ולקצוב מראש את טווח התחייבותו של בעל המניות . החברה תצטרך להשתמש בהון שלה לשם רכישת המניות , וכך המשקיע יודע שהוא לא יישאר לכוד . אולם , טווח זמן זה מטיל גם על החברה מגבלות הון . הזכות לבצע רכישה חוזרת מאפשרת לחברה לרכוש חזרה מניות בנקודה מסוימת בעתיד מבלי שתהיה חייבת להודיע מראש על אירוע כזה במועד ההנפקה . זכות זו גם טומנת בחובה יתרון למשקיעים , ומקטינה את הסיכון שיישארו לכודים . הזכות לרכישת מניות חוזרת מהווה גם מוצא טוב להסדרים משפחתיים . כך , לדוגמה , רכישה חוזרת תאפשר לבעלי המניות המייסדים לפרוש ולממש את השקעותיהם , מבלי שבני המשפחה הנותרים...
אל הספר