במאה ה – 91 קבע בית הלורדים האנגלי , כי חברה לא תוכל לרכוש את מניותיה – שלה אף אם הוסמכה לכך מפורשות בתקנון . הטעם לכך היה הפחתת הון . הפחתת ההון כאן הייתה אמורה להתבצע כדלקמן : בהנחה שרכישת המניות הייתה גוררת ביטול המניות בסעיף ההון , ובהנחה שלא יופקד בחברה סכום כסף אחר במקומן , התוצאה תהיה שיופחת הון החברה המיוצג על ידי ההון המונפק . יתרה מזו , רכישה כזו היא למעשה העדפת בעלי מניות , שכספם מוחזר להם על חשבון בעלי המניות האחרים והנושים . ההתנגדות העקרונית לרכישת חברה את מניותיה – שלה הוסרה סופית לקראת סוף המאה ה – , 20 והיא מוסדרת עתה בחוק החברות האנגלי משנת . 1985 החוק האנגלי קובע כי עקרונית , חברה מוגבלת במניות אינה יכולה לרכוש את מניותיה , אם באמצעות רכישה , אם באמצעות חיתום , או בדרך אחרת . עקב הפרת איסור זה צפויה החברה לקנס , וכל נושא משרה אשר עבר גם הוא על איסור זה יהיה צפוי לעונש מאסר וקנס , והרכישה תבוטל . אולם , לכלל מחמיר זה נקבעו יוצאים מן הכלל : א . פדיון מניות על פי תוכנית סטטוטורית – שמשמעותו רכישת מניות אשר הונפקו מלכתחילה כניירות ערך לפדיון על פי בחירת החברה או בעל המני...
אל הספר