רוב הגישות המחקריות שהוצגו לעיל מטפלות באדם כאובייקט . הן מתייחסות למישורים שונים של ההתנהגות – כלכלה , נפש וחברה – וקובעות את החוקים האמפיריים השולטים בהם . על פי הגישה ההומניסטית , כל כמה שנרבה את ידיעותינו בתחומים השונים של מדעי ההתנהגות , לא נגיע להבנת האדם כסובייקט , היינו כאישיות אחת שלמה המתנסה התנסויות שונות ומעניקה פשר ומשמעות לעולמה . אם ברצוננו לבחון את ההתנהגות מזווית הראייה של האני הפועל , עלינו להבין כיצד מגדירים בני אדם את עצמם ואת זולתם במצב קונקרטי ומהי המשמעות שהם מעניקים לדפוסי התנהגות שונים . בחינת ההתנהגות מצד המשמעות שמטביע בה האדם מבליטה את אופיה הסמלי . ואכן , יש הרואים את ייחודו של האדם מכלל בעלי החיים ביכולתו ליצור סמלים ולהשתמש בהם ( animal . ) symbolicum באמצעות הסמל נותן האדם ביטוי מוחשי לעולמו הפנימי – לרגשותיו , לחוויותיו , לאמונותיו , לערכיו , לשאיפותיו ולהשקפותיו . קיומה של מערכת סמלים מוסכמת בהקשר חברתי מסוים יוצר שדה משמעות משותף , שהוא תנאי לתקשורת וליחסי גומלין בין בני האדם . כל דבר יכול לשמש סמל : מילים , תמונות , מוצרים , מעשים , מצבים ואירועים . ...
אל הספר