בפני מנהל הארגון העסקי עומדות לא אחת שאלות כמו האם לחלק את כל רווחי החברה כדיבידנד לבעלי המניות ? האם לחלק דיבידנד קבוע או דיבידנד יחסי לרווחיות השנתית של החברה ? אולם , בראש ובראשונה ההחלטה בקביעת מדיניות הדיבידנד היא : האם יש לחלקו בכלל או שמא יש לשמור את אותם אמצעים שנוצרו עקב פעולות הארגון ולהשקיעם מחדש ? את הדיון בנושאים אלה נדחה לשלב מתקדם בקורס . כאן רק נציין כי רוב החברות מייחסות חשיבות רבה להשגת " רקורד " דיבידנד רציף . קרי , עבר שבו לא פסחו על תשלום דיבידנד או לא הקטינו אותו באורח זמני . למדיניות דיבידנד זו השפעה ברורה על אסטרטגיית המימון : לכל שיעור דיבידנד נתון , ככל שהמנוף הפיננסי גבוה יותר , כן גדול יותר הסיכוי שהחברה לא תוכל לכסות את תשלומי הדיבידנד מתוך הכנסתה התפעולית השוטפת . להמחשת הקשר שבין המנוף הפיננסי למדיניות הדיבידנד , נתבונן בתרשים . 10 . 6 בתרשים זה מוצגת נקודת איזון לחברה מסוימת שבאפשרותה לבחור באחת משלוש אסטרטגיות מימון חלופיות : % 0 הון זר ( הון עצמי בלבד ) , % 40 הון זר , % 65 הון זר , ובאחת משתי החלופות למדיניות דיבידנד : במזומן של 0 . 5 ש " ח למניה או ש...
אל הספר