אילו המנהל הפיננסי ומועצת המנהלים של החברה ההיפותטית , המוצגת בלוח , 10 . 2 היו יודעים בוודאות מלאה כי המכירות לא ירדו מתחת ל 200 אלף ש " ח , הם היו מגיעים בקלות רבה להחלטה ששיטת המימון המועדפת היא זו הנוטלת חוב . ומכאן , נוכל להכליל ולומר כי בעולם נטול סיכון — שבו היקף המכירות , המחירים , העלויות , ומכאן גם הרווחים העתידיים , ידועים בוודאות מלאה — השימוש במנוף פיננסי איננו כרוך בקושי מיוחד . תחת הנחות לא מציאותיות אלה , ידעו מנהלי החברה לציין במדויק את הנקודות שעל הציר האופקי של תרשים — 10 . 2 ההכנסה התפעולית הנקייה העתידית . כאשר ההכנסה התפעולית נמצאת ימינה לנקודת האיזון — מנוף חיובי — תשתמש החברה במקסימום חוב למימון צרכיה , שכן במקרה כזה , ככל שהמנוף גבוה יותר , כן גבוה יותר הרווח למניה . לעומת זאת , אילו ידעו המנהלים בוודאות כי ההכנסה התפעולית נמצאת שמאלה מנקודת האיזון — מנוף שלילי — הפתרון המיטבי למימון החברה הוא זה המשתמש בהון עצמי בלבד . ברור כי במציאות אין לשני פתרונות קיצוניים אלה כל משמעות מעשית , שכן הבעיה הניצבת בפני המנהל הפיננסי היא בחירת מבנה פיננסי בסביבה שבה היקף המכי...
אל הספר