מאחר שהמנוף הפיננסי — חלקו של ההון הזר ביחס לחלקו של ההון העצמי במימון הארגון העסקי — מייצג את מדיניות המימון של הארגון ( ראו סעיף 1 . 2 . 4 בחלק א ) , נרצה לבחון את השפעתו על התשואה לבעלי המניות ועל רמת הסיכון של זרם המזומנים השייך להם . לשם כך נתבונן בחברה חדשה העומדת לקבל החלטה לגבי מבנה ההון שלה , דהיינו , החלטה לגבי ההרכב הטוב ביותר של הון זר / הון עצמי שבאמצעותו ימומנו צורכי החברה , המסתכמים ב 4 מיליון ש " ח . מטעמי פשטות נניח תחילה כי על החברה לבחור באחת משתי חלופות המימון הבאות : א . מימון החברה בהון עצמי בלבד ( % 100 הון עצמי ) . ב . מימון החברה בפרופורציות שוות של מניות ואיגרות חוב ( % 50 הון עצמי ו % 50 הון זר ) , איגרות החוב נושאות ריבית של % . 5 בשלב זה נתעלם ממסים — אין מיסוי על הכנסות החברה ועל הכנסות בעלי מניותיה . לוח 10 . 1 מציג נתונים מספריים באשר לשתי חלופות המימון . מאחר שאנו דנים בשתי תכניות מימון חלופיות לאותה חברה , ההכנסה התפעולית הנקייה ( NOI ) שווה בשתיהן . נדגיש כי התפלגות ההכנסה התפעולית , ולכן גם דרגות הסיכון העסקי הקשור בהכנסות אלה , חייבות להיות שוות ב...
אל הספר