נדגיש כי שתי השיטות מביאות בחשבון את השלכות המס , אם כי בדרכים שונות . השיטה הראשונה — המקבלת ביטוי במשוואה ( א — ( 9 . 3 מניחה שהחוכר חייב לשלם תמורת ההלוואה את הקרן בתוספת לשער ריבית לפני מס , ו " מקבל " מרשויות המס את הגודל . TR השיטה השנייה — המקבלת ביטוי במשוואה ( ב — ( 9 . 3 מניחה שהחוכר מחזיר t את הקרן בתוספת לריבית לאחר מס . קרי , הוא משלם T ) r − 1 ( ולא . r ומכאן , מגן המס כבר מובא בחשבון בגורם ההיוון עצמו , ולכן אין מקום לביטוי . TR t ניעזר במשוואה ( ב 9 . 3 ) כדי לבחור בין שתי החלופות על ידי קביעת הערך הקריטי של תשלומי החכירה המותיר את החברה אדישה בין שתי החלופות . ערך קריטי זה יוגדר כתשלום החכירה המרבי , , L t שהחברה יכולה לשלם בטרם הופכת חלופת הבעלות לכדאית . המשוואה המגדירה של L t היא : אם נניח תשלומי חכירה שנתיים קבועים , הערך הקריטי של תשלומי החכירה יתקבל מפתרון הביטוי הבא : במקרה שתשלומי החכירה קטנים מ * , L עדיף לחכור את הנכס ; ובמקרה שתשלומי החכירה גדולים מ * , L חלופת הבעלות עדיפה . פרדוקס החכירה
אל הספר