חכירה , או בשמה המקובל ליסינג ( , ( leasing היא שיטת מימון נפוצה בשוקי הון מפותחים . היא משמשת כמקור מימון ומציעה יתרונות אחדים על פני מקורות מימון אחרים , ובעיקר בתחום המיסוי , הביטחונות — בדרך כלל משמש הציוד החכור עצמו ביטחון להחזר ההלוואה , וההימנעות מסיכון — סיכון הכרוך בחידושים טכנולוגיים ובסוג הציוד . שיטת מימון זו מקובלת בעולם מאז שנות החמישים של המאה הקודמת , ובישראל — החל משנות השבעים . לפי שיטה זו , רוכשת חברת ליסינג את הציוד המיועד למשתמש — יזם , תעשיין , חברה — ומחכירה אותו לתקופה מוגדרת . בין הצדדים נחתם חוזה חכירה , שהוא הסכם שבאמצעותו מעניק המחכיר ( lesser ) לחוכר ( lessee ) את הזכות לשירותי הנכס לפרק זמן מוגדר תמורת תשלומים תקופתיים מוגדרים מראש — דמי חכירה . וכך , נוצר קשר לווה מלווה . החכירה נבדלת במהותה מהשכרה בכך שהיא באה , למעשה , לענות על צרכים מימוניים ולא על צרכים תפעוליים . מכאן גם התפיסה הרואה את עסקת החכירה כשקולה לנטילת הלוואה בסכום השווה למחיר הנכס המוחכר . ארגונים עסקיים חוכרים מבנים וציוד כחלופה לרכישתם . בגלגוליה הראשונים הייתה החכירה קשורה בעיקר לנכסי ד...
אל הספר