כפי שצוין , חברה יכולה לגייס הון בשתי דרכים : גיוס הון עצמי וגיוס הון זר . ראינו בפרק הקודם כי את ההון העצמי אפשר להשיג על ידי צבירת קרנות ( מקורות פנים ) ועל ידי הנפקת מניות ( מקורות חיצוניים ) . הלוואות שניתנו לחברה לטווח ארוך וכספים שנתקבלו מהנפקת איגרות חוב נקראים " הון זר " , בניגוד להון הנקרא " הון עצמי " , מאחר שאין הם שייכים לחברה . החברה לוותה חלק זה של הונה הכללי והיא חייבת להחזירו למלווים . ואולם , מאחר שההון הזר נמסר לחברה לטווח ארוך , הוא מכונה " הון " ולא " התחייבות " . המנהל הפיננסי בחברה צריך להחליט מאילו מקורות להשיג את ההון הדרוש לחברה . בין השיקולים העומדים בפניו : האם החברה מעוניינת להתחלק בבעלות עם משקיעים נוספים , שכן במקרה זה קיימת בפניה האפשרות להנפיק מניות נוספות . לעומת זאת , כאשר החברה איננה מעוניינת בשותפים לבעלות , יש באפשרותה להשיג הון זר ממקורות חיצוניים על ידי הנפקת איגרות חוב או על ידי נטילת הלוואות . בין האפשרות של שותפים נוספים לבעלות על ידי הנפקת מניות נוספות , לבין האפשרות של גיוס הון זר , ראינו שקיימת דרך ביניים — הנפקת מניות בכורה שאינן מקנות זכות...
אל הספר