אפשר להגדיר נכסים שוטפים כנכסים ההופכים לכסף במהלך הפעילות העסקית הרגילה בתוך תקופת הדיווח החשבונאית — שנה . ומכאן , הנכסים השוטפים הם מקורות כסף או קרובי כסף . הערך המשתקף בנכסים אלה ממוחזר בין סעיפים מאזניים אחדים . כסף משמש לרכישת חומרי – גלם , לתשלום לעבודה ולעלויות ייצור אחרות לייצור מוצרים . מוצרים אלה הופכים למלאי , וכשהמלאי נמכר , נוצרים חשבונות חייבים . גביית החייבים מזרימה כסף לפירמה והתהליך מתחיל שוב , כמוצג בתרשים הבא . אילו הפירמה יכולה היתה לחזות בצורה מושלמת את זרמי הכספים , ניהול הון חוזר היה הופך לבעיה פשוטה , שכן אז היה על הפירמה להחזיק בדיוק בסכום הכסף הנדרש לביצוע פעולותיה , בדיוק ברמת המלאי המתחייבת מדרישות הייצור והמכירות ובדיוק ברמת החייבים המתחייבת מאסטרטגיית אשראי אופטימלית . בהנחה של תחזית מושלמת רמת הנכסים השוטפים היא הרמה התיאורטית המינימלית לפירמה החותרת להשאת ערכה . רמה גבוהה יותר פירושה גידול בנכסי הפירמה ללא גידול מתאים בתשואה , דהיינו צמצום שיעור התשואה על ההשקעה . רמה נמוכה יותר פירושה אי – יכולת לפרוע חובות , אובדן מכירות והפרעות בייצור . מאחר שבפועל ...
אל הספר