כדי לעמוד על משמעותן המצטברת של הפריצות הללו , שמנינו כאן רק אחדות מהן , עלינו לתת את הדעת על הקשר הלא ישיר בינן ובין כמה וכמה תופעות סגנוניות בכתיבתו של גנסין , תופעות שעדיין כמעט לא ניתנה עליהן הדעת . התופעות שונות זו מזו בטיבן ובזיהוייהן הדקדוקיים . מהן קשורות בלקסיקה ) מבחר המילים ( הייחודית לגנסין ; מהן לשימושיו במורפולוגיה ובתחביר של הלשון העברית . ועם זה יש בהן צד שווה : כולן מחזקות מפעל סגנוני מאומץ ושיטתי , שאפשר לתארו כ " חתרני " . גנסין משתמש בעברית עשירה ותקנית , ועם זאת הוא מנסה בשיטתיות לחתור תחתיה . בסדרה לא נגמרת של נגיחות לשוניות למיניהן הוא מנסה " להוריד את השפה מן הפסים " , להטות אותה מן הערוצים שהשימוש המקובל בה כבר חרץ בקרקעית דרך המלך שלה . טענה זו צריכה , כמובן , הוכחה , או לפחות הדגמה מספקת . נפתח בצרור קטן של תופעות שהשפעתן הסגנונית בולטת אך מוגבלת , וכולן קשורות בנטייתו הקבועה , אפשר לומר המוטבעת , של גנסין לנצל את מלוא המרחב של העברית התקנית , ואף לפרוץ מדי פעם את גבולותיו של מרחב זה , כדי לבחור מבין אפשרויות לקסיקליות שונות , שיכולות כולן להלום את הכוונה הסמ...
אל הספר