תפילת " אל מלא רחמים " , היא תפילת האשכבה היהודית , נוצרה , כאמור לעיל ( ליד ובהערה 191 בפרק זה ) לאחר שהונהגה תפילת “ אב הרחמים " אחרי מסעי הצלב באשכנז ולאחר מכן גם ברומי , והקשר התוכני והלשוני ביניהן ברור . התפילה נאמרת הן עם קבורתו של אדם והן בעת העליות השונות לקברו לאחר מכן . אף על פי שגם בתפילה זו , כמו ב " צידוק הדין" וב " קדיש " , יש פנייה לבורא עולם , אין בה משום הצדקת הדין , אלא רק בקשה להמציא מנוחה נכונה לנשמת המת . אליבא דאניטה שפירא , עובדה זו הפכה אותה , כאמור לעיל , פחות בעייתית בעבור החלוצים מאשר ה " קדיש " , אם כי ככל שהדבר נוגע לסיפורים שבהם אנו עוסקים אין לכך הוכחה חותכת . האזכור היחיד בהם של אמירת התפילה בעת קבורתו של חלוץ בארץ ישראל , אינו בלוויה קיבוצית , אלא בלווייתם של הסופר , בן דמותו של ברנר , ושאר הנטבחים בפרעות ביפו , שהתרחשה בחולות תל - אביב ( במציאות נקברו הנטבחים בקבר אחים בבית הקברות טרומפלדור בתל - אביב , העיר העברית הראשונה ) . הגם שהיה זה מעוז ציוני וחילוני , היו , כאמור לעיל , הממונים על הקבורה בו אנשי החברה קדישא והטקס , ככל שעולה מדבריו של ביסטריצקי...
אל הספר