לאחר שבחנו את מסע הלוויה על מרכיביו הפיזיים והתוכניים , כמו גם את צדדיה הפיזיים של הקבורה , נותרה רובצת לפתחנו סוגיית טקס הקבורה : מה נאמר בו ומה לא נאמר ? מה בין דפוסי הטקס המסורתיים נחלתן של הקהילות המסורתיות בגולה וביישוב הישן בארץ ישראל , לבין אלו שנתהוו בהתיישבות הקיבוצית - חילונית ? כיצד השפיעו העתים המשתנות והתהליכים החברתיים והתרבותיים שנלוו להן על התגובות הרגשיות של שארי הבשר ושל קהל המלווים ? וכיוצא באלו שאלות שקשה להפריד ביניהן בדיוננו , שכן הן שלובות אלו באלו וכך גם התשובות להן . כך , למשל , השתיקה , הרווחת כל כך בתיאורים בני הזמן של הלוויות בהתיישבות הקיבוצית כמו גם בכתבי החוקרים על אודותיהן , היא תוצאה הן של ההימנעות מאמירת הטקסטים המקובלים והן של ההימנעות מבכי , כלומר היא נובעת ממקור אידיאולוגי ורגשי כאחד ויש לה הסברים רבים . 504 שנהבי , בית הקברות , עמ ' . 7 , 2 - 1 אזכור הרעיון של בניית אנדרטה לזכר הגולה במרכזו של כל בית עלמין , אגב , אינו מנותק , כמדומני , ממועד כתיבתם של הדברים , ראש השנה תש " ה ( ספטמבר , ( 1944 כלומר חודשים ספורים לפני סיומה של מלחמת העולם השנייה ,...
אל הספר