כריית הקבר הראשון ביישוב שאך זה הוקם היא ללא ספק ציון דרך רב משמעות בקורותיו . יערי מיטיב לבטא זאת בעצם החלטתו לרקום סביב הדבר סיפור שלם ועוד יותר מכך בבחירת השם “ חנכת בית - עלמין " לסיפור , המעמידה בדרגת חשיבות משנית את נסיבות מותו הטראגיות של הגיבור , היינו את העובדה ששלח יד בנפשו . ואולם , נשאלת השאלה : האם הובא המוות בחשבון בחברה דנן טרם התרחש , ואפילו היתה זו חברת צעירים , מתוך הכרה כי הוא חלק בלתי נפרד מהחיים , ובוודאי שנוכח קשיי החיים שרבצו לפתחם של החלוצים , או שמא נדחק לקרן זווית עד אשר הפך למציאות ? האם רק לנוכח מקרה המוות הראשון הישירו אליו מבט , או שמא הרהרו בו קודם לכן ואף התכוננו לו , נפשית ופיזית ? הרי יש לזכור - אנשי העלייה השלישית לא היו פורצי הדרך החלוצית אלא ממשיכיה ובתור שכאלה היה מפגשם עם המציאות החלוצית בארץ מושפע , בין היתר , מניסיון קודמיהם , ובכלל זה המחיר הכבד בחיי אדם שגבה מהם המפעל הציוני . הזווית הטובה ביותר לבחון דרכה את הסוגיה , כמדומני , היא זו של בית העלמין , כלומר , האם הובא בחשבון קיומו 499 יערי , חנכת בית - עלמין , י " ג באייר תרצ " ב , עמ ' . 4 500...
אל הספר