המספר ב " דרכי איש " מתאר קריאה בקול של פסוקי תהלים במהלך מסע לווייתה של רחל , תיאור התואם את הנוהג המקובל לומר פרקי תהלים בעת ליוויו של המת למקום מנוחתו . על המזמור השגור ביותר במסע הלוויה , “ ויהי נעם " ( תהלים צ ' , י " ז - צ " א , ט " ז ) , הרחבתי כבר לעיל . מה שמעסיק אותי כעת , לאחר שפגשנו בנוכחותם של מזמורי תהלים בלוויות מסורתיות בשתי יצירות ונוכח העובדה כי הם נעדרים מתיאורי הלוויות החילוניות בעולם החלוצי , הוא מה קרה למנהג עם תהליך החילון ומדוע . לשם כך יש להבין תחילה את אופיים של המזמורים ואת מקומם במסכת חייו של היהודי הדתי . משה צבי סגל כותב ש " עקר תכליתו של ס ' תהלים היה לשמש מעין ‘ סדור ' ( דוגמת ספר התפלות שלנו ) של מזמורים ותפלות שהיו נוהגים לומר בעבודת יי במקדש , ראשונה בשביל המזמרים והמנגנים של המקדש , ושנית בשביל כל אדם מישראל , ביחוד לצבור המתפללים בבתי הכנסיות שבימי בית שני " . על מה שמכנה סגל “ תשמישם של המזמורים בעבודת המקדש " , ניתן , לדבריו , ללמוד הן מתוך המזמורים עצמם והן ממידע הנמסר לנו במקומות אחרים במקרא ובספרות חז " ל . כך , למשל , נאמר , בין היתר , בתיאורה...
אל הספר