לאחר שבחנו את התפקיד הלשוני והסימבולי שממלאים המוות ונגזרותיו ביצירות דנן , ובטרם נעבור לבחינת טקס הלוויה , גילויו ומאפייניו כפי שבאים בהן לידי ביטוי , נדרש כעת לנסיבות המיתה המתוארות בהן , שיש בהן כדי ללמד אותנו דבר או שניים על החברה המתוארת , על התקופה המדוברת ועל שיקוליו של הסופר . 132 “ הוא נמשך אחריה . רוצה " - ניתן לזהות ברצף מילולי זה שיצר מלץ משחק מילים עם לשון המקרא : “ משכני אחריך נרוצה " ( שיר השירים א ' , ד ' ) , וזאת אף על פי שהוא מורכב בעצם מסופו של משפט אחד וראשיתו של אחר ואף על פי שמדובר , למעשה , בפעלים שונים : הפועל “ רוצה" אצל מלץ נובע מהשורש ר . צ . ה / י . ומשמעותו - חפץ , בעל רצון , ואילו הפועל “ נרוצה " המקראי נובע מהשורש ר . ו . צ . ומשמעותו - נתקדם במהירות , נחפז . 133 מלץ , לילה , עמ ' . 3 ככלל , לבד ממקרה מוות אחד , מותו של ר ' דוד זנביל בכאור יהל ליערי , שעליו מתבשר יוסף לנדא במכתבו של אביו , שהוא מוות של אדם זקן בהגיע שעתו , כל מקרי המוות האחרים , בארץ ובגולה , הם מה שמכנים חז " ל “ מיתות משונות " , כלומר מוות לא טבעי , שאינו כדרכו של עולם . ניתן , כמובן , ...
אל הספר