ברור למדי שאין דין חווייתם של ההורים בהולדת ילדם כדין חווייתם של חברי הקבוצה . אצל ההורים בהתיישבות הקיבוצית לעולם מהול היה אושרם הטבעי על הולדת ילד בצער שנבע מן ה " מס " שהיה עליהם לשלם לחברה השיתופית שבקרבה חיו . אין בסיפורים שלפנינו תיאורים משמחים של רגע מסירתו של הרך הנולד לחינוך המשותף , הדבר מלווה תמיד ביסורים . זה עתה פגשנו בחנקה , הגיבורה הנשית ברומן מעגלות למלץ , ובצער שנגרם לה מהכורח למסור את בנה לבית התינוקות . מוקדם יותר פגשנו במאיר , גיבור הסיפור “ ברית " למלץ , שברח העירה מפני חוסר יכולתו לחלוק עם חברי הקבוצה את שמחת הולדתו של בנו וראינו כיצד תחושת ההמשכיות והחיבור לשלשלת אבותיו שימשה לו פיצוי על הבדידות והניתוק שהיו מנת חלקו בתוככי החברה שבה הוא חי . פגשנו גם במנדל , גיבור הסיפור “ ברית " ליערי , ש " כבד עליו שפע אשרו ולא יכול לשאתו לבדו " ולכן “ ביקש להריק ממנו ללבות אחרים " , אך המנחה שהגיש לקיבוץ , זכות הקריאה בשם לבנו , נתקלה בחומת אדישותם הבצורה של החברים . כמו מאיר של מלץ , כך מנדל של יערי לא מצא בחברי הקבוצה שותפים לשמחתו , כמו חנקה ממעגלות גם צערו של מנדל נבע מחו...
אל הספר