ראויה לציון העובדה שבכל תיאורי הולדתם של בנים בסיפורים שלפנינו , כולם בארץ ישראל , לא עמד קיומה של ברית המילה בסימן שאלה והיא נערכה כהלכתה , מה שבדורות קודמים היה , מן הסתם , מובן מאליו . מדוע ראוי הדבר לציון ? ראשית , מפני שקיומם של טקסי חיים אחרים בתקופה המדוברת ובחברה הנידונה , דוגמת החתונה ובר המצווה , הועמד גם הועמד בספק - על פי רוב הם לא התקיימו בקבוצות ובקיבוצים כלל ואם התקיימו ניתן להם צביון אחר מהצביון הדתי המקובל , בעוד שברית המילה נערכה כהלכתה . שנית , מפני שבימינו אנו , בראשית המאה העשרים ואחת , יש המעמידים את מילת בניהם לדיון ולעתים אף נמנעים מלמול אותם , בשל מה שמתארת העיתונאית נטע אחיטוב כ " רתיעה ממה שנראה כהתעללות בחסרי ישע , חולשת הנימוקים הרפואיים ונכונות גדולה יותר להתייצב מול הרוב הדומם והצייתן " . אמירות כמו זו אשר ניסח חנוך בן - ימי , “ ברית המילה הנערכת כיום היא שריד פרימיטיבי ומופרע שהסתנן לחיים המודרניים . באמצעות עיוות המחשבה והרגש היא מצליחה עדיין להיאחז בציפורניה עמוק בתוך התודעה היהודית " , מחלחלות לשיח היהודי המתחדש . לדבריו , “ קולות המתנגדים למילה נשמעי...
אל הספר