לימים החליטו בני הימן , שוחרי החידושים , לעבור להובלת פרי בבוקסות , תיבות עץ . הם ייבאו עצים מפורטוגל ובנו את הבוקסות בעצמם . את הבוקסות היו מרכזים בבית האריזה על משטחים . בבית האריזה היו בוררים את הפרי , עוטפים ואורזים אותו בישיבה על הארץ . בין ערמה לערמה היו כריות מוארכות עשויות שקים מלאים תבן . הכריות שימשו להבדיל בין גודל לגודל . בני הימן ייבאו מלגזה מכנית מארצות הברית ובנו משטחים לבוקסות , שהתאימו למלגזה . משטחי הבוקסות הוכנסו לבית האריזה בעזרת המלגזה , שהגישה את המשטחים לקבוצת האריזה . מהרצפה עברו לשולחנות , שאותם בנה המהנדס חג ' ז מפתח תקוה . מאז ישבה כל קבוצת האריזה על כיסאות גבוהים ורק האורז עמד על רגליו , משום שהיה צריך לנוע בין הגדלים . שניאור קרפ היה הנגר הראשי של בני הימן . כדי לייעל ולהחיש את העבודה , היה לו מזלג מיוחד שבו אסף מסמרים , כך שכל הראשים היו בכיוון אחד . הוא היה מחזיק בידו כמאתיים מסמרים . בבוהן של ידו האחת היה מעלה מסמר ובידו האחרת היה מכה בפטיש ונועץ את המסמר . לאחר בניית התיבה היה סוגר אותה בחישוקים מאיטליה . את החישוקים היו מרככים בברכה . את המסמרים היו מר...
אל הספר