במשך שנים לא מעטות היו תנאי החיים בנחלת ראובן פרימיטיביים . משפחות לרר , אייזנברג והוכברג גרו בשני בתי האבן היחידים ביישוב הקטן , והאחרים נאלצו להסתפק בצריפי עץ שנרכשו ביפו . המתיישבים הוותיקים היו בעלי נחלות והיו צריכים להתפרנס משיווק תוצרתן , והחדשים שמקרוב באו התפרנסו מעבודה שכירה , בעיקר בכרמי ראשון לציון . בוקר בוקר היו קמים הפועלים השכירים , נושאים את נעליהם על הכתף כדי שלא יישחקו , והולכים ברגל למקום עבודתם בראשון לציון . עם רדת החשכה היו שבים ומכתיפים את הנעליים וחוזרים בהליכה למושבה . את המזון הדל היו המתיישבים קונים אחת לחודשיים שלושה ביפו הרחוקה , שאליה הלכו ברגל או עשו את הדרך ברכיבה על חמור . הם היו מעמיסים על הבהמה את שקי הקמח , את פחי השמן והנפט ומצרכים אחרים - ככל שהשיגה ידם - וחוזרים לפנות ערב לביתם . הנפט הובא באותם זמנים מרוסיה הרחוקה ; את השמן ייצרו הערבים תושבי הארץ ; והסבון מקורו היה בנבלוס ( שכם ) . מי שידו השיגה , קנה גם דגים מלוחים אחדים וזיתים , שנחשבו למותרות . דיירי הצריפים , שהיו רוב המתיישבים , נהגו לשמור על ניקיון הצריף ורצפת החומר שלו בטיוח שיטתי בחומר ו...
אל הספר